כשיראת ה' הופכת לחרדה

בפעם הקודמת תיארתי בקווים כלליים את החוויה של אדם בוגר שלמד לפחד תמיד, ולא מסיבות טובות. ההמשך של זה, הוא ההשפעה של הנ"ל על היחס שלנו לאבינו שבשמים.

יראת שמים הוא עניין מרכזי בחיי כל יהודי שומר תורה ומצוה, זה החוש ששומר עלינו בטוחים מפני נתק וברוגז אפשרי בינינו לבורא העולם.

אבל מה קורה למי שיראת השמים שלו הפכה לפחד וחרדה? הוא קם בבוקר, והוא מרגיש דאגה ממשהו לא מוגדר. התנהגות דתית (תפילה, לימוד תורה, אמירת תהילים וכו') ירגיעו את החרדה לזמן מה, אלא שאיך שהוא מגיע למצב של מנוחה, שוב הוא מרגיש אי נוחות, דופק מואץ ודאגה מ...משהו. ואז שוב המעגל הזה חוזר חלילה.

הרי יסוד גדול הוא שהעבודה צריכה ויכולה להיעשות מתוך שמחה דווקא, מה אפשר לעשות בנידון?

ברמת העיקרון, בתוך האמונה שלנו של עם ישראל קיים היסוד החשוב של יראת שמים. יראת שמים זאת הכרה מופשטת בהשגחתו של בורא עולם על המעשים שלנו הייטב, בדוגמא למלך שצופה ומביט על נתיניו. וכמו שדיברנו קודם, אדם עם פוסט טראומת ילדות, סביר מאוד שיהיה רגיש יותר לכל מצב של ביקורת חיצונית. בפרט שאין דרך ליצור קשר עין עם ה"מבקר", ואולי להבין שהוא לא דן אותו בכלל.

אם כן, שמצופה מהיהודי לראות את עצמו מול הקב"ה, איך יוכל להנות מהיותו יהודי ולא להיות מכווץ ודואג תמיד?

את ההגדרה של יראת כבוד ממי שגדול וחשוב ממני אנחנו רוכשים בגילאים המוקדמים. לפי אופן ההתקשרות עם ההורים, כך יתקבע היחס לבעלי סמכות למיניהם. למורים, למנהלים, למפקדים בצבא או כל מישהו שיש לו סמכות מעליו. גם על התפיסה שלו לגבי הסמכות של הקב"ה.

זה אומר, שאם מערכת היחסים עם דמות סמכות הייתה מאיימת ונטולת רגשות של חיבה, הערכה, חיזוק ועידוד, כל מערכת עתידית עם בעל סמכות, מראש תצטייר אצלינו בראש כאחת של כוחנות ורודנות.

עכשיו, כשמדובר בבני אדם, זה קל יותר, מאחר שיש כל מיני דרכים לעזור לבן אדם ללמוד מחדש את המערכות היחסים שלו עם האנשים שסובבים אותו. לדוגמא, להגביר את המודעות למחשבות שלו שחוזות את ההתנהלות של דמות סמכות כלפיו, לעומת מה שקורה בפועל. או ללמוד לקרוא שפת גוף, האם באמת הגוף שלו משקף את מה שאני חושש ממנו? צריך לחפש עובדות בעולם שמחוץ לעולם הנפש שלו.

אבל הקב"ה, שאין לו גוף או נראות, העצות האלו, כמובן, לא יעזרו. לשים לב להשגחה שלו עלי בעבר, בשביל להשוות את צורת ההנהגה שלו אתי בעבר לעומת איך שאני משער את היחס שלו אלי, מי שלא מיומן, לא יידע לנתח. בדרך כלל הוא יפרש את הכל לפי אופן הפחד שלו. וגם את הדברים הטובים הוא יראה כמקרים יוצאי דופן. אז כל מה שנשאר, זה הדמיון של הרודן (ח"ו) שרודף אותו.

זה אמת שאנחנו מאמינים בה, שהוא מצפה מהעם שלו להתנהג באופן מסוים, וכן מצופה מאתנו, על פי התורה, לדמות אותו כאילו הוא נוכח לידנו, "והנה ה' ניצב עליו ומלוא כל הארץ כבודו. ומביט עליו ובוחן כליות ולב עם עבדו כראוי" (ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק מא' בהתחלה). מכל מקום, הדימוי של המלך, מתבסס מאוד על ההדמיה שאנחנו עורכים בראש לאור הידע והניסיון מהחיים האישיים שלנו כנ"ל. והניסיון הזה "צובע" את התפיסה לגבי מהות הסמכות של ה'. מאיימת ואכזרית? או רחמנית ותומכת?

על ידי ניתוח ועיבוד של השנים הראשונות שלך בעולם הזה, וצורת הקשר עם בעלי סמכות, אפשר להסיק מזה גם לצורה בה מתייחס האדם ליראת השמים שלו.

אפשר להשתחרר מהדימוי הזה, ועל ידי ליווי נכון, לבנות דמות נאמנת יותר למקור של הקב"ה באמצעות שילוב של התעמקות והרחבת הידיעות במקומות המתאימים בתורה, כי היא מגלה לנו מי ומה הוא. בשילוב עם עבודה עם עמקי הנפש, לזהות איך הנשמה רואה ומרגישה את האמונה, ללא הרשמים שנרשמו בגוף בעבר. והעיקר לזכור את דברי האריז"ל: ה' הוא עצם הטוב, ומטבע הטוב, להטיב.

אתם מזומנים לשלוח אלי שאלות בתחומים שאני כותב עליהם, ואשתדל לתת מענה כאן בתור או\ו לכם באופן פרטי.

בשורות טובות ושלום ושווה פנימיים לכולם.

אם מה שכתבתי לעיל מציק לך, והיית רוצה לנהל חיים יהודיים שמחים יותר, ויראת שמים לא חונקת, אתה מוזמן לפנות אלי דרך הלינק:

https://linktr.ee/veyoazaich

אלכסנדר סורוקה · ויועציך כבתחילה