שיפוטיות וזוגיות

כשגדלים בסביבה ביקורתית, לומדים להיות ביקורתיים, גם ביחס לעצמנו.

מתרגלים שכל דבר מקבל ציון ויש סטנדרטים שצריך לעמוד בהם. החשיפה החזקה להיות נשפט כל הזמן יכולה לפתח כאב ופחד תמידי, הפחד מלא להיות אהוב ומקובל. בשלב מסוים, האדם מתחיל להקרין על הסביבה את הפחד הזה, הוא נעשה בעצמו מאוד שיפוטי.

ככה הוא גם מקבל סוג של עליונות ותחושה של שליטה: ברגע שהוא שופט אחרים, הוא ניצל מלהיות נשפט.

אבל אם הוא ישב בשקט עם עצמו, ויתגבר על הכאב והבושה, ויקשיב למחשבות האוטומטיות שלו, הוא ישים לב שכולו מלא ביקורת כלפי עצמו ועד כמה שהוא לא מספיק טוב.

ביקורת ופידבק, לכשעצמם זה דבר טוב. זה עוזר לבן אדם למצוא עיוותים בחשיבה שלו ולדעת איך הוא עוד יכול לצמוח ולהשתפר. הצד האפל של הביקורת, כשהיא מונגשת לא נכון, או כשהאדם שמקבל אותה לא יודע איך מתמודדים עמה, הוא שהיא מייצרת רגשי אשם וגורמת להבן אדם להסתגר ולפספס הזדמנויות לשיפור.

חיי זוגיות, מאפשרים לנו לשמוע עוד דעה, שזה לא הקול הפנימי שלנו. עזר אמיתי לצמיחה, והתפתחות. כשנמצאים לבד, זה מאוד קשה.

בתחילת כל מערכת יחסים ישנה התאהבות. בזמנה, אנחנו לא באמת מודעים לתכונות של האחר, אלא מקרינים עליו איזשהי דמות מושלמת, שלא באמת קיימת בו. ברגע ששלב ההתאהבות יפסוק, פתאום התכונות של השני יצוצו, ולבני הזוג יהיה קשה לקבל את השני בגלל שעכשיו הוא מבין, שהוא או היא הם לא מה שהם שיערו...

מזל טוב. הגעתם לשלב הבלתי נמנע של מאבקי כח. ופה, ביקורת פנימית יכולה מאוד להזיק. כמו שכתבתי, הביקורתיות יוצרת ב' תפיסות בעייתיות:

נוצר סרגל מדידה נוקשה כלפי השני, והצפי שראוי לעמוד בדרישות של הערכים שלי (כלפי הזולת).

בשביל להיות ראוי, רצוי ואהוב בעיני החצי השני, חייבים לעבור את הביקורת של הבן או הבת זוג (כלפי עצמו, דרוך כל הזמן לביקורת).

בעומק, הוא מאמין שהמעלות שלו מוטלות בספק. הוא כל הזמן, בלי לשים לב, דרוך לגרוע מכל, לנטישה. הדריכות הזאת באה בצורה של חשדנות ביחס לבן או הבת זוג, מה הם באמת חושבים עלי? מה הם לא אומרים לי?

בשבילו, להודות בחסרון, משמעותו לאבד את הערך של בן אדם אהוב. ובגלל הכאב שבמחשבה הזאת, הוא מעדיף להעלים זאת גם מעצמו. ובאמת, גם בטיפול, זה מצוי שלקוחות באמת מתקשים לדבר על התכונות הלא טובות שלהם, גם אם הם ניכרות מהצד! נראה כאלו שהם לא מודעים לעצמם. וברוב המקרים וההיפך הוא האמת. בגלל שהם מודעים לחסרונות שלהם, עמוק בפנים הם מבועתים מאפילו לחשוב אודותם מרוב הכאב שהמחשבה עשויה לגרום להם: אתה לא ראוי לאהבה. ואז מתחיל הריקוד המוזר עם אנשים מסביב, לגרום להם להרגיש פחותים (ובכך להרגיש "חשוב" יותר), או להיפך, להגדיל את עצמו בעיני אחרים.

ובכן, זה יוצר דרמה רעה בכל סוגי המערכות יחסים, בפרט בזוגיות.

יתר על כן, הטרגדיה גדולה יותר כאשר בן או בת הזוג בכלל לא חושבים על הביקורת. הם אנשים משוחררים. האדם האמור, מצדו, למד שבכדי להיות ראוי לאהבה, צריך "להבחן" ולקבל ציון טוב. הוא עשוי להשתלח כלפי החצי השני בכל מיני הזדמנויות כשיחשוד שיש להם ביקורת גלויה או סמויה כלפיו, כי הרי מרחף על ראשם תמיד האיום ששמא הם לא ראויים לאהבה, וכשנאמרת ביקרות כלשהי, היא מציפה את הלב יתר על המידה. מבחינתו, זה תחילת הסוף. וחבל, כי יכול להיות שיש להם ביקורת צודקת, אבל הם לא ביקורתיים כל כך בשביל לעזוב אותך בגלל שאתה בן אדם עם חסרונות, כמו כולנו... מצד שני, ההתנהגות הזאת של ההשתלחויות, לא בדיוק תתרום לזוגיות. ואם כבר, הפחד מנטישה יעודד את הצד השני אכן ללכת.

זאת הולכת להיות סדרה קצרה שתעסוק בנושאים שהוזכרו השבוע. נתחיל בשבוע הבא בכלי פשוט ומאוד יעיל שעוזר לפתוח את הקלפים ביחסים בין אנשים קרובים ולהעלות מודעות עצמית בצורה הדדית, חלון ג'והארי. ואחרי זה נדבר על רגשי אשם ואיך אפשר להתמודד אתם.

אתם מזומנים לשלוח אלי שאלות בתחומים שאני כותב עליהם, ואשתדל לתת מענה כאן או\ו באופן פרטי.

בשורות טובות ושלום ושלווה פנימיים לכולם.

אם אתם מחפשים עזרה וליווי באיך להתמודד עם הקושי הזה ולשקם את היחסים, אתם מוזמנים לפנות אלי בקישור https://linktr.ee/veyoazaich .

בכבוד ובברכה אלכס סורוקה, מאמן מנטלי

אלכסנדר סורוקה · ויועציך כבתחילה