חלון הסיבולת: עד כמה אתה מסוגל לסבול את חווית החיים?

כשמגיעים לליווי, ישנו חשש לחוות את הכאב בצורה חזקה ומשתקת. ואכן צריך לגעת בנקודות המשבר בשביל לפתור אותן. מכל מקום, המטפל ער לתגובות ורמות הכאב והעגמת נפש של הלקוח שלו, ומחפש להגדיל את החלון סיבולת של הלקוח.

נתחיל מזה שחוויה לא נעימה זה דבר סובייקטיבי. למצב מסוים כמה אנשים יגיבו באופן ייחודי. בשביל לדעת להעריך את רמת הרגישות, נשתמש במושג "חלון הסיבולת". חלון סיבולת, כמו שזה נשמע, זה המקום ה"פנוי" בלב לסבול חוויות לא נוחות, לא נעימות או פוגעות.

אם החוויה חזקה מדי, אפשר להגיע לא' משתי מצבים. עוררות יתר בקצה העליון או תת עוררות בקצה התחתון. כשנמצאים במצוקה, חלון הסיבולת מצטמצם, וגם אירועים חריגים קטנים בעוצמתם יוציאו את האדם משיווי משקל.

במקרה של עוררות יתר (דבר שרלוונטי גם לאנשים רגישים מאוד, שגם בלי טראומה, הגוף שלהם נוטה להיכנס למצב של עוררות יתר לאור חוויה או גירוי מרגש מדי, גם אם הגירוי הזה הוא חיובי בתוכן שלו), האדם נעשה כעסן, דואג, מוצף, מאבד את השליטה על המזג שלו ונעשה דרוך להגיב בתגובה של לוחמה או מוכנות לברוח. זוהי תגובה גופנית. כבר כתבתי על זה בעבר, ככה נראית ההפעלה של המערכת הסימפתטית. והמסר כאן, הוא שהגוף זיהה סכנה. לא השכל והיכולת להבין דבר מתוך דבר, אלא הגוף עצמו ממש, והוא לא מתייעץ עם ההגיון. זה חשוב מדי מכדי לערב דעה של עוד מישהו. הרי מבחינתו זה עניין של חיים ומוות, והוא מכין את עצמו למאבק.

בקצה השני ישנה התת עוררות, שעניינה להיכנס למצב של כעין תרדמת שמטרתה לשמור על הכוחות להתמודדות עם איום אפשרי. זה בא לידי ביטוי בהעדר רגש ואדישות חזקה, רחפנות וחוסר ריכוז, דחף ללכת לישון ולא לעשות כלום, ובשתי המקרים, לבעל התודעה, אין אפשרות לשלוט על זה. זה פשוט קורה לך.

מי שעבר בחייו חוויות ששיבשו את האיזון הנפשי שלו, יכיר היטב את המצבים הללו. הוא ישים לב שגם כשהכל טוב והאווירה טובה, הוא מרגיש מותקף, פגוע או מנותק מהסביבה. השלב הבא זה למצוא סיבה לתחושה שלו, גם כשאין באמת סיבה ממשית. זה טבע הגוף שלנו לייצר סיפור על סמך התחושות, כי זה מרגיש אמיתי יותר ממה שחושבים בראש. חלק מתהליך הטיפול, זה להגדיל את תווך החלון סיבולת בשביל שיהיה יותר קל לדבר ולשתף על הקשיים הכואבים שרודפים את האדם.

בשביל לרכך את התופעה ולהגדיל את חלון הסיבולת עוזרות האנחות הפיסיולוגיות שכתבתי עליהן בעבר, ואעתיק כאן את מה שכתבתי כבר:

"קחו נשימה עמוקה מהאף, עד שלא יישאר עוד אוויר בריאות. תעשו הפסקה קצרצרה, ותדחסו עוד אוויר מעבר ליכולת הקיבול של הריאות (תתפלאו, אבל יימצא מקום לאוויר הזה), ואז תוציאו את האוויר לאט דרך הפה עם שפתיים מקובצות, כאילו אתם נושפים על משקה חם לקררו.

מי שנמצא במתח נפשי, חרדה לאו דווקא, ירגיש תחושת רוגע ניכרת באופן כמעט מידי. תשימו לב לתחושה הזאת. והייתי ממליץ לעשות את הנשימה הזאת עוד פעמיים, עד שתראו שלא נעשה שום שינוי בתחושה שלכם".

אבל זה רק לפרק זמן קצר, הסיבה האמיתית שזה קורה היא כי הגוף חווה באופן חזק מדי מצבי חיים מסוימים. וכאן עבודה עם מטפל יכולה מאוד לעזור, הוא יעזור לזהות מה הוא הדבר הזה שמשתלט על החיים ויעזור, לאט לאט, להגדיל את התווך של חלון הסיבולת שלכם.

למי שעוררות יתר או תת עוררות מלוות אותו, אני ממליץ לעשות שלש סטים של שלוש-ארבעה אנחות פיסיולוגיות במשך היום (למשל, בוקר, צהרים וערב). חשוב לי להדגיש, זה לא פתרון לגוף הבעיה. גם במצבים מסוימים ומסובכים יותר, יש צורך גם בטיפול תרופתי. אבל לרוב המקרים השגורים בתרבות שלנו, האנחות הפיסיולוגיות יקלו מאוד על התחושה של העוררות יתר או תת עוררות בעתות הצורך.

אתם מזומנים לשלוח אלי שאלות בתחומים שאני כותב עליהם, ואשתדל לתת מענה כאן או\ו באופן פרטי.

בשורות טובות ושלום ושלווה פנימיים לכולם.

https://linktr.ee/veyoazaich

בכבוד ובברכה אלכס סורוקה, מאמן מנטלי

אלכסנדר סורוקה · ויועציך כבתחילה