כח רצון, זה שריר. מטלות מעיקות, זה משקולת.

קנאה זה רגש מעניין. הוא משתק. ובאותה מידה הוא יכול להביא לצמיחה. קנאה יכולה ללמד משהו חשוב. התחושה של פספוס מאותתת שלא הושקעו מספיק כחות ונחישות בשביל להתקדם בחיים. או אולי לא התאפשר להתקדם בגלל בריאות או תנאים כאלה ואחרים שמיקמו את האדם, ובכל זאת - בהשגחה עליונה, בנישה לא משביעת רצון. מכל מקום, הקנאה מראה שהנפש יודעת שכן יש את האפשרות ללכת לכיוון הזה. האם התוצר הסופי יהיה נוצץ באותה מידה כמו אצל מי שמקנאים בו? לאו דווקא. אבל שווה לנסות. ובשביל זה צריך נחישות.

האדם הממוצע מחפש חיים נוחים, נטולי סיכונים ומירב הנוחות. אבל יש סוד קטן שכדאי לדעת, מי שלא מחשל את עצמו ומתחמק ממטלות מאתגרות ("לצאת ממקום הנוחות"), מתנוון. המצרך הראשון שצריך בשביל להתחיל לפתח נחישות, זה לרכוש את האמונה שאפשר ללמוד ולהשתפר. אדם שמאמין שהוא תקוע עם הנתונים שלו מלידה ואי אפשר להשתפר, לא ידע לצאת מתחושת כשלון ולקום על הרגליים כשהחיים מפילים אותו ארצה. ועד נדבר על זה בהמשך.

הדבר המעניין בנושא נחישות הוא שמדעני המוח חקרו אזור במוח שנקרא mACC (mid Anterior Cingulate Cortex), והוא מתעורר ומתפתח כשאנחנו מפעילים את הכח הרצון שלנו. ראו שהאזור הזה ערני יותר ודחוס ביותר תאי מוח אצל אנשים שמנהיגים עצמם במשמעת עצמית או מאמנים את הכח רצון שלהם במטלות של איפוק או הפעלה יזומה, יציאה לעשיה גם כשלא מתחשק (אצלינו זה נקרא "אתכפיא"). בנוסף לזה, אימונים כמו מדיטציית מיינדפולנס יכולים לשפר את יכולת הריכוז ולהעצים את הפעילות החיובית במוח. הצעה להפעלה: שב בספה בסלון, או על כסא במטבח, תשאל את עצמך, מה אפשר לשפר פה? תמצא את הדבר ש"אין לך כח" לעשות אותו, ותעשה אותו. אם תתמיד לחפש באופן פעיל, נניח לצורך ההתחלה, פעמיים ביום, מטלות מעצבנות ולהירתם לבצע אותם מתוך כח הרצון, עם הזמן יכולת הסיבולת בפני משימות טרחניות תצמח. לאחר שבוע, כמו בספורט, תוסיף מטלה שלישית לחיפוש או שתקבל על עצמך מטלות קצת יותר מורכבות ממה שקיבלת עד עכשיו.

והכי חשוב, עם ההתפתחות של האזור הזה במוח גם היכולות שלך בתור בן אדם יגדלו. מטלות "מתישות" ידרשו פחות מאמץ בשביל לגשת לפתור אותן, ובכך להימנע ממריחה של פרויקטים. ההישגים בלימודים יגדלו, כי יהיה קל יותר להקצות כחות ללימוד מעבר לסיבולת הרגילה (ואם זה נעשה באמצעות מדיטציית מיינדפולנס, גם יכולת הריכוז תשתפר בכמה מונים). כל תחום חיים שדורש מאמץ יהיו נגישים ואפשריים יותר. בנוסף לזה צריך לשים לב מתי התרגול מוגזם ולאפשר מנוחה.

ההנהגה הזאת, באופן מעניין, מוטבעת באופן יסודי בחיי היהדות. המצווה של קדש את עצמך במותר לך. להבדיל בין קודש לחול, מדובר במצווה של הקב"ה שבה אנו מצווים שלא להיות מעורבים נפשית בענייני העולם שלא משרתים שום מטרה זולת הנאה. "על הדרך" מסתבר, יש בהנהגה מהסוג הזה גם תועלת לכללות קיום האדם, היא מקנה לו שליטה עצמית ומפתחת את היכולת לפעול מתוך מקום של נחישות.

ומכל מקום את האתכפיא לשם שמים (ההתאפקות מלבצע את רצון הלב והגוף או לעשות פעולה שלא מחוייבת על ידי הרצונות הגופניים) חייבים לעשות בגלל ציווי ה', ולא התועלת הגופנית שבזה.

בתור מאמן מנטלי, זה תחום מרכזי בעיסוק שלי. כי בשביל לשקם את תחושת המסוגלות שנפגעת כתוצאה של תקופה ממושכת של ייאוש וכישלונות, והחיים מאבדים את המסלול שלהם, האדם מתייאש מעצמו. וגם אם הוא מצליח להתמודד עם האירוע הטראומתי, הוא צריך ללמוד מחדש איך לתת אמון בעצמו וביכולות שלו.

אתם מזומנים לשלוח אלי שאלות בתחומים שאני כותב עליהם, ואשתדל לתת מענה כאן או\ו באופן פרטי.

בשורות טובות ושלום ושלווה פנימיים לכולם.

אם אתה מחפש עזרה לצאת לעולם, אשמח לתת לך מענה.

https://linktr.ee/veyoazaich

בכבוד ובברכה אלכס סורוקה, מאמן מנטלי

אלכסנדר סורוקה · ויועציך כבתחילה