לנשוך את השפה, בין כסה לעשור

ברוך השם זכינו להיכנס לשנה חדשה, ונדרש מאתנו להסתכל אחורה בשביל שנדע לסלול את הדרך לעתיד טוב יותר.

יש רגעים בחיים שבהם אנחנו נעשים מודעים לעצמנו בלי "מחסומים". רגעים של אמת. לפעמים זה קורה בגלל הערה של מישהו קרוב, לפעמים בגלל עמידה מול "מראה", ולפעמים פשוט מעצמנו, קול קורא מתוך הלב. רגעים כאלה כואבים, אבל גם חושפים בפנינו את מי שאנחנו באמת – ואת מי שאנחנו רוצים להיות.

במהלך עשרת ימי תשובה אנחנו זוכים לרגישות מוגברת לחסרונות שלנו ולפערים שלנו מול הקב"ה, והשליחות שלשמה באנו לעולם.

בשביל להתחיל תהליך של שינוי, צריך שנהיה מודעים לדברים שמעצבים את ההתנהגות או את צורת החשיבה הבעייתית שלנו, ולהכיר במחיר שנשלם אם לא נשנה את התפיסה שלנו שמביאה אותנו להתנהגות הזאת.

היום אני רוצה לדבר על המושג הזה "תשובה" באמצעות כלי מעשי לשינוי לטובה.

התשובה של עשרת ימי תשובה היא עמוקה יותר מהתשובה על התנהגות לא נאותה. אמנם גם על התנהגות צריך לעשות תשובה ולעצב אותה שתהיה על פי רצון ה'. אמנם השינוי, גם בהתנהגות, הרבה יותר עוצמתי אם ההכרה שלי והרצון שלי לשינוי באים ממקום עמוק ונפשי יותר מאשר רגשי אשם גרידא.

אצל כולנו יש דמות לדוגמה בנפש, דמות שאנחנו שואפים להיות. ואנחנו מתמרמרים או חווים כאב נפשי וגופני כשאנחנו שמים לב לחסרונות שקיימים בנו שמראים על חוסר התאמה עם הדמות המדומה הזאת. והכאב פי כמה חזק יותר כאשר מישהו חושף ע"י הערה או אמירה פוגעת את החיסרון הזה שהיינו מעדיפים לא להכיר בו. הקרבה של ה' בעשרת ימי תשובה מבליטה את התחושה המאוד דומה הזאת, אבל בהקשר לענייני שמיים.

אל תתעלמו ממנה – מהבושה, מהרגשי אשם הללו – בימים יקרים הללו. הם יגלו לכם על הכיוונים המהותיים ביותר בשבילכם, בשביל שתמצו את התכלית שלשמה באתם לעולם.

ובכל זאת, קיים חסם לאנשים מסוימים. המשונה בעשרת ימי תשובה, זה שמה שנראה כרגשי אשם מגיע ממקום אחר. מי שגדל בסביבה שהורידה מהערך העצמי שלו – כל מחשבה או הכרה שתוריד מהערך שלו עוד יותר תכאיב מאוד. ועכשיו גם להכיר בחסרונות נוספים – כמה כאב אפשר לשאת?

לפחד ולכאב הזה יש מקום לגבי תכונות נפשיות והתנהגויות בין בני אדם. לא כל דבר שהסביבה אומרת עליו שהוא רע אצלך, באמת אין לו מקום. כל מה שקשור להקב"ה – ההכרה בחסרונות בעשרת ימי תשובה מגיעה ממקום נקי יותר (ובשאר ימות השנה, מחשבות כאלו לאו דווקא מועילות או מגיעות ממקום טוב). הרי הקב"ה בורא אותך עם כל המחשבות והחסרונות שלך כל רגע מחדש, אתה לא מחדש לו כלום בשתיקה שלך. ההכרה בחסרונות שהנפש לוחשת לך בימים הללו רק תקל מעליך. בפרט שמובטח לאדם: "הבא ליטהר – מסייעין לו".

הייתי רוצה לעודד גם אתכם לנצל את עשרת ימי התשובה הללו, ופעם ביום לשבת לבד ולהריץ בראש מצבים שבהם הרגשתם בושה בענייני שמיים ויעוד בחיים. את הפעם האחרונה שהתחלתם לתרץ תירוצים ולספר סיפורים לעצמכם או לסובבים אתכם (בפרט אם הם העזו להגיד לכם שמשהו לא בסדר אצלכם...). אני מעודד אתכם לנשוך את השפה, ולהעז להציץ בכאב ובבושה הזאת ולשאול את עצמכם: "זה שאני מתבייש מזה, זה אומר שזה חשוב. למה?". מה מסתתר מאחורי הבושה הזאת? מהי התכונה שקיימת בי שאני מפחד להפנות אליה מבט? זה יכאב – אבל זה כל כך שווה את זה.

ואז תשאל את עצמך: "אוקיי, בסדר. למרות שאני כך וכך – איזו פסיעה קטנטנה אני יכול לעשות היום בשביל שהתכונה או ההנהגה הזאת תשתנה?". שימו לב: לא אמרתי לכם להתחרט ולקום אדם חדש. שינוי עורך זמן. קודם תנסו להבין – למה התכונה הזאת באה בסתירה לדמות שאתם שואפים להיות? מהם השלבים בשביל להגיע לשם?

ומכל מקום, כל שינוי עורך זמן, וכל מסע מתחיל מפסיעה ראשונה.

אם אתה רוצה לא להישאר לבד בדרך הזאת, אלא לקבל ליווי וכלים שיאפשרו לך באמת לצעוד קדימה בביטחון - אני כאן בשבילך.

אלכסנדר סורוקה · ויועציך כבתחילה