אין ארוחות חינם

עד כמה אתה חושב שאתה מקבל החלטות נכונות ומדויקות? עד כמה אתה מאמין שהפרשנות שלך למה שקורה סביבך אמינה?

עם מה שאני כותב בשורות האלה, אין לי כוונה לרסק את האמון שלך בחושים שלך או לערער את התפיסה שלך לגבי היכולת לקבל החלטות. אבל אני כן רוצה להעלות נקודה חשובה על אופן התפקוד של הנפש שלנו – אני רוצה לדבר על העיוורון המולד שלנו.

“אין ארוחות חינם” – ביטוי שהמציאו אקדמאים באוניברסיטת קולומביה, העוסקים במדעי הקוגניציה – התחום שחוקר איך חלק המוח הערני והמודע שלנו מתמודד עם החיים. הרעיון אומר שברגע שאתה מתמקד בפתרון של בעיה כלשהי, אתה נעשה עיוור ללפחות חצי מהנתונים והמידע שהיה ראוי לקחת בחשבון.

כדוגמה, אפשר להשתמש באופן שבו הקב"ה ברא אותנו. אנחנו רואים בקשת של בערך 180 מעלות סביבנו. ובכל זאת, אדם בריא בלי בעיות ראייה לא מרגיש חרדה קיומית, אף שיש עוד 180 מעלות שהוא לא רואה. מצד הבריאה, כשאנחנו מתמקדים במשהו שקורה סביבנו – אנחנו נעשים עיוורים לכל מה שלא נכנס לקשת הראייה שלנו. ויתרה מזאת – אנחנו אפילו לא מרגישים שמשהו חסר.

הרעיון הזה משתקף גם בעולם קבלת ההחלטות. אנחנו משתמשים רק בחלק קטן מהמידע הזמין לנו כדי להחליט. מצד אחד, זה הגיוני – לא נוכל לעשות מחקר, לייצר טבלאות ולחשב סטטיסטיקות על כל החלטה קטנה. נבראנו כך שנאסוף את המידע הזמין לחושים שלנו, נשווה למה שאנחנו מכירים מניסיון או ידע, ונקבל החלטה שהיא בסך הכול “בסדר”.

מתי נעדיף, באופן טבעי, תהליך מורכב ואיטי יותר? כשמדובר בהחלטה הרת גורל: טיפול רפואי, השקעה כספית, משכנתה. כשהלב מחסיר פעימה מהנזק שטעות עלולה לגרום – אנחנו מתעמקים.

אבל לפעמים כדאי לצאת מהקופסה של צורות החשיבה המוכרות לנו גם בשגרה. כי התהליך המזורז של קבלת החלטות לא תמיד מיטיב איתנו, והוא נתון לשוחד של ההטיות הקוגניטיביות שלנו. יש בנו נטייה מובנית להעדיף את התסריט הכי גרוע כשאנחנו מדמיינים מה יקרה. למשל, בהחלטה אם לפנות לאיש מקצוע – יש מי שיימנע רק כי כשהוא מדמיין את התהליך, עולים בראשו תסריטים שליליים. והאמת? מה שרץ בראש לא נולד מוואקום – הוא מושפע מניסיון אישי ומסיפורים ששמענו מאחרים.

כל החלטה שאנחנו מקבלים עוברת במוח כמעין הדמיה. שימו לב לתסריטים שרצים אצלכם בראש כשאתם מתכננים נסיעה, שינוי, או צעד חדש. המוח מייצר סימולציות כמעט על כל דבר שאנחנו עושים.

המושגים “פנטזיה”, “חלומות בהקיץ” – ואפילו רוב חלומות הלילה – הם עבודה של המוח שמחבר פיסות מידע שנקלטו במשך היום. לכן רוב החלומות הם “הבל” – ערבוב אקראי של רשמים, בלי פיקוח של החלק המודע שלנו. אנחנו לא אמורים להיות מודעים אליהם – זו פעולה טבעית של “עיכול נפשי”. רק כשאנחנו מתעוררים באמצע התהליך, החלום נרשם בזיכרון.

הבעיה היא שההטיות הקוגניטיביות צובעות את ההדמיה וגורמות לנו לקבל החלטות שגויות או מזיקות – ובזמן אמת, הן נראות נכונות לגמרי. כמו שאנחנו לא מוטרדים מזה שאנחנו לא רואים מה יש מאחורינו, כך גם נדמה לנו שכל מה שאנחנו צריכים לדעת נמצא מול העיניים. החלטה לא נכונה לא תמיד תזיק – לפעמים היא תביא גם תועלת. אבל תיזכרו בכל אותן טעויות מהעבר שבהן אמרתם לעצמכם: “איך לא ראיתי את זה?”.

על זה נאמר: "אין ארוחות חינם." בכל פעם שאתה מתכנס פנימה כדי לקבל החלטה – באופן טבעי הגוף מצמצם את מאגר הנתונים שאתה ניגש אליו. משהו תמיד יתפספס. ורק כשמדובר בהחלטה שנוגעת ממש לנפש שלך – תיטה לפנות החוצה, לחפש עוד מידע, עוד נקודת מבט.

אז איך אפשר לשפר את תהליך קבלת ההחלטות שלנו? יש לזה תשובות מעניינות – ואשתף אתכם בהן בע"ה בפעם הבאה.

אלכסנדר סורוקה · ויועציך כבתחילה