מאי שֶׁקֶט לאי שָׁקֵט

יהודה יושב בסלון שלו. הילדים והאשה לא בבית. הוא לבד. זמן טוב לקרוא ספר, לשתות כוס קפה, לנוח. יהודה לא מסוגל. הלב שלו פועם, המחשבות מתרוצצות בפראיות, והוא לא יודע לאן להשליך את עצמו. הוא גולל בפעם העשירית את הוואטסאפ או את אתר החדשות, לבדוק אם יש משהו חדש להתרגש ממנו. הוא מעדיף להשתיק את הדאגות והמתח על ידי עוד ועוד פיסות מדיה.

גם ללוי, הזמן הרגוע והשגרתי לא מאפשר מנוחה. הוא חושב על הפרויקט הבא, על הקניות שצריך לערוך, על השיפוץ במשרד. על משהו משמעותי לעשות, גם כשהרגע בהווה לא דורש זאת. אמנם הוא לא מפחד ולא דואג, אבל בסוף כל יום הוא כמו בדיל שרוף – חסר פניות לאחרים, ורק רוצה שיעזבו אותו בשקט. הוא שרף את עצמו.

שני הטיפוסים הללו סובלים מקושי אחד משותף: רגעי שקט ומנוחה אינם קיימים עבורם. הם תמיד בתנועה – האחד בבריחה, והשני במרוצה. השבוע נתייחס לבעיה הזאת, ונראה איך אפשר לעזור להם – ולנו.

הקושי המרכזי באי־שקט הזה, הוא שהאדם רואה בו פתרון – לא בעיה.

אצל האחד זו בריחה למקום "רועש" יותר בגירויים, שמעורר מחשבות מספיק חזקות כדי להשתיק את תחושת הנוכחות ואת ההתייחסות למה שמציק. אצל השני, זהו ניסיון להתמודד עם תחושת ריק וחוסר משמעות – רק כשהוא עושה משהו מועיל, הוא מרגיש בעל ערך. ואולי גם ראוי לאהבה והערכה.

נחוץ לעצור לרגע, ולהסתכל מה מתפספס כתוצאה מהמרוצה הבלתי פוסקת הזאת אחרי גירויים או תעסוקה. למשל – ביחסים בתוך המשפחה, החיסרון הזה תמיד יבלוט ביותר. זה חשוב ביותר שלהורה יהיה זמן להתפנות ולבלות עם הילדים שלו בגובה העיניים – לשחק איתם במשחקים, לדבר איתם על הדברים שמעניינים אותם, להיות נוכח. אדם כזה יכול למצוא את עצמו גם בזמנים שבהם, אם רק יעצור וישים לב – יש לו פנאי. ובכל זאת, הוא טרוד ו"עסוק" באופן מלאכותי – בדיוק מהסיבות שצוינו לעיל. המחיר? קשר אישי עמוק ואיכותי עם הילדים – נאבד לאט.

רק כשהקצב הזה יתחיל להציק לו – כשהוא יזהה שהוא "מעסיק את עצמו" כל הזמן – ניתן יהיה להתחיל שינוי ממשי. במקרים כאלה, מן הראוי לפנות לטיפול רגשי שיגע בגוף ההגרייה שהוא חווה. זה בהחלט יכול לשבת על דברים עמוקים שדורשים התייחסות. ובינתיים, אפשר להיעזר בכמה פלסטרים שמקלים על תחושת העומס והדחיפות הבלתי מוסברת:

🔹 טיול בטבע

הייתי ממליץ לעשות פעם ביום תרגול פשוט שיעזור להוציא את האדם מהראש ומהדאגות, על ידי התמקדות מכוונת בחוויות אחרות של הגוף. למשל – לצאת להליכה במקום עם נוף, ולהתמקד בזמן ההליכה רק בתחושת הראייה של הנוף. וכל פעם שהראש שוב משתלט על החוויה – להחזיר בעדינות את תשומת הלב חזרה אל הנוף שמול העיניים. להתעקש על זה למשך רבע שעה.

🔹 מיקוד בחוויית הגוף

אותו הדבר אפשר לעשות גם בכורסה – על ידי תשומת לב לנשימות או לתחושות הגוף. התרגול הזה ירגיע בהדרגה את הנביעה הבלתי פוסקת של המחשבות. ועם התמדה – אפשר יהיה להתייחס אליהן ממקום קריר יותר, בלי להיסחף.

🔹 יומן אישי

אפשרות נוספת היא ניהול יומן – פשוט להשליך עליו בכתב את הדאגות שמעמיסות על הלב, ואחר כך – לקרוא את מה שנכתב. כך נפתחת אפשרות להתבונן על החוויה ממקום ניטרלי, ולא ממקום נשלט על ידי הגירוי.

עבור לוי – אפשר להסביר שיש אנשים שזה פשוט חלק מהאופי שלהם: להיות תמיד מועילים, פרודוקטיביים. זה מאפיין של אישיות מצפונית לפי מודל Big 5 – אחד ממודלי ניתוח האישיות הפופולריים בעולם. לא תמיד זה נובע מחרדה או דאגה, אלא ממחויבות פנימית עמוקה להיות יעיל. ובכל זאת, כדי לא להישחק – חשוב לדעת להוריד הילוך, ולהתבונן גם על התועלת שמצב המנוחה יכול להביא.

סימן ברור לכך שהוא מגזים הוא כשהוא הופך אפאתי ומותש – חסר כוחות נפשיים. בדרך כלל, טיפוס כזה לא ישים לב מיד לבעייתיות שבהנהגה שלו, אלא ימצא הצדקה לעייפות הקיצונית ממקום אחר. רק כשהתשישות תחזור שוב ושוב – ניתן יהיה לעורר אותו לקושי. וגם אצלו, תרגול מיינדפולנס יכול לעזור להוריד את ההילוך – ולחזור אל עצמו.

אם אתה מרגיש שהשקט הפנימי לא מגיע, שגם כשיש זמן – אין מנוחה, שהראש ממשיך לרוץ גם כשהגוף נעצר – ייתכן שיש מקום להעמיק ולברר מה באמת קורה שם בפנים.

אפשר לעזור בזה. אני מזמין אותך לפגישת היכרות ראשונית, נעימה ולא מחייבת, שתוכל להאיר תהליך אישי בדרך מותאמת.

בשורות טובות, שלום ושלווה פנימית לכולם.

אלכסנדר סורוקה · ויועציך כבתחילה