המקלקל על מנת לתקן, מתקן הוא

מתי בפעם האחרונה הודית על משבר שטלטל את חייך? לא על משהו קטן כמו איחור לפגישה או חניה שנתפסה לך מתחת לבית, אלא על אסון אמיתי. על פיטורים. על קרע במשפחה. על חורבן שהשאיר אותך בלי אוויר.

חז"ל אומרים שלעתיד לבוא נודה להקב"ה גם על הצרות הכי גדולות: "אודך ה' כי אנפת בי" (ישעיהו י"ב). נשמע בלתי נתפס, נכון? ובכל זאת, כשנכנסים לימים הסמוכים לתשעה באב – אי אפשר להתעלם מהשאלה: איך אפשר למצוא משמעות גם בתוך החורבן הפרטי שלנו?

במציאות היומיומית, כשקורה לנו משהו שמכאיב, אנחנו עסוקים בלהתפרק. לכאוב. לכעוס. להאשים. ואז – או שממשיכים הלאה על אוטומט, או שנופלים לייאוש.

אבל מה אם דווקא השבירה היא זו שמכינה אותנו לבנייה גדולה יותר? בהלכות שבת כתוב: "המקלקל על מנת לתקן – מתקן הוא". לפעמים גם הקב"ה "קורע" אותנו. לא כדי לשבור אותנו, אלא כדי שתצא גרסה חדשה – עוצמתית יותר – של עצמנו.

דוגמא מטלטלת שייצא לי לשמוע מהורה מודאג. הבן שלו הועף מהישיבה בגלל שאיש צוות סימן אותו. עכשיו לא נוגע אם הצוות צדק או לא. הילד התייאש מעצמו. רוב היממה הוא ישן ובקושי יוצא מהבית.

גם האב נשבר. הציניות נכנסה. הייאוש.

אפשר לכעוס על המוסדות. אפשר לרחם על הבחור. אבל כל עוד הילד (או אנחנו) עסוקים בלהאשים מישהו – אנחנו עיוורים להזדמנויות שכן יש לנו לצמוח. וכשנחפש אותן, נוכל לגלות את הכוחות הכי גדולים שלנו.

אני זוכר סיפור של יהודי שבא עם משפחתו מהארץ במיוחד בשביל לעבוד בתור מורה במדינות בריה"מ לשעבר. יום אחד פיטרו אותו. בחו"ל, בלי שפה, בלי תמיכה. תקופה של שבר. אבל הוא החליט לחפש – מי בעיר הזו צריך עזרה? למי הוא יכול להושיט יד?

צעד אחרי צעד הוא הפך לדמות מרכזית בקהילה. היום הוא מנהל תכנית ענפה של שיעורי תורה בכל רחבי ברית המועצות לשעבר ומעסיק עשרות עובדים. מה היה קורה אם לא היו מפטרים אותו?

כשחווים את הכשלון ואת השבירה, פתרונות נראים כבלתי ניתנים להשגה. אין כחות נפש להתעסק בפתרון בעיות. הטבע, שכשמשהו נראה מחוץ להישג יד, הופך להיות למשהו לא אמיתי. פנטזיה. וכמה ששוקעים יותר בייאוש, חלקים נרחבים יותר של החיים מפסיקים להיות "אמיתיים" והופכים "לדמיון". האדם נעשה מסורס, בלי יכולת לעזור לעצמו.

כשהחיים מתפרקים, קל לשקוע באמוציות. זה הלילה האפל של הנשמה. אבל הנפילה היא לא גזר דין – היא איתחול. אם תצליח לשאול את עצמך ברגעים האלה: מה הבעיה האמיתית שמעיקה עלי? אילו מסלולי פעולה פתוחים בפניי? ואיזה מהם מאפשר לי למצות את עצמי באמת?

תתחיל לראות איך דווקא מהמקום השבור צומחת הקרקע החדשה שלך.

בנימה חסידית, מובא בספרים שלנו סיכום של הסיבות שבשבילן נברא העולם. אחת מהן, בשם כתבי האריז"ל, בכדי שיתגלו שלמות כוחותיו ופעולותיו וכו'. בעולם הקטן שלנו, שאצל כל אחד מאתנו יש נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, כחות כישרונות וחושים לא ממומשים, אלה כחות אלוקיים לא ממומשים.

זה לא פשוט. הרגשות לפעמים מציפים ומבלבלים. אבל מי שמוכן לעצור, להתבונן ולחפש את המשמעות של הרגע – מגלה שגם הקימה לא מאחרת לבוא.

אם אתה נמצא כרגע בלילה האפל שלך – דע שזה לא סוף הסיפור. לפעמים כל מה שצריך זה מישהו שמחזיק לך פנס ומראה לך את הדרך החוצה, כדי שתוכל לגלות מחדש את עצמך ואת הכוחות שיש בך.

אלכסנדר סורוקה · ויועציך כבתחילה