כשההגיון הופך לאויב

חיים ניגש לדלת של גרושתו לעתיד, נחוש בדעתו שלא להתפרץ. ליבו פועם, והוא רק מבקש לראות את ילדיו. אך הערב נגמר אחרת: אחיו לוי מקבל שיחה ובא לתחנת המשטרה לשלם עליו ערבות.

"חיים" (שם בדוי) סובל שנים מחוסר איזון רגשי קשה. נראה שלמד להתנתק מרגשותיו, אך הבעיה היא שהרגש ממשיך לפעול מתחת לפני השטח. הגירושין הניצבים בפתח הם תוצאה של שנים של התפרצויות כעס לא פרופורציונליות כלפי אשתו ולעיתים גם ילדיו. חיים הוא איש טוב, אך חוסר יכולתו לנווט בעולם הרגש, שהוקצן עם הולדת ילדיו ה"מיוחדים".

מדוע, אם כן, כשהוא עומד מול דלת גרושתו ומבטיח לעצמו ש"הפעם לא תהיה דרמה," הוא שוב נכשל?

הגוף שלנו, כמנגנון ביולוגי שנועד לשמור עלינו מסבל, מסמן כל אירוע לא נעים או מסוכן ומאחסן אותו בזיכרון כנתון עתידי. ככל שהאירוע היה טראומטי יותר, כך עולה הרגישות והערנות של מערכת העצבים לזהות מקרים חוזרים. הבעיה היא שמנגנון זה נוטה לראות את השלילי כממשי גם ללא ודאות, זוהי "הטיה קוגניטיבית" מובנית המכריחה אותנו לראות את העולם דרך משקפיים שחורות. המוח שלנו נעשה רגיש יתר על המידה לראיות קלושות המאששות חשש מטראומה חוזרת. כתוצאה מכך, האדם מתחיל להיזהר יותר, מפחד לעשות דבר חדש ויצירתי, ואפשרויות החיים נסגרות בפניו.

כדי להבין את המלכוד, נחזור לחיים. הוא יודע שאשתו התייאשה. התחננויות והבטחות "להיות בסדר" כבר לא מרשימים אותה. הוא אף פנה לעזרה, אך אשתו נותרה קרה. חיים למד להיזהר מהכעס של עצמו, שסומן כגורם העיקרי לפירוק היחסים. אך באופן אירוני, הפחד המשתק שלו לכעוס גורם לו להתפרץ עליה דווקא במפגשים השבועיים עם הילדים, ובצורה גרועה יותר. לאחר התקרית האחרונה הוא מיואש ומחליט להפסיק לנסות לשלוט בכעס, שהרי כל ניסיון רק מחמיר את המצב.

לתופעה הזו קוראים "היצרות הדדית". הפחד הופך לנבואה שמגשימה את עצמה. הפחד לכעוס הופך אותו לרגיש יותר לאכזבה, וכל איתות קטן של אכזבה מעלה את המתח וגורם לו להתפרץ מהר יותר. לאחר הכישלון, הוא נעשה דרוך עוד יותר, מצר את אפשרויות העזרה לעצמו, ומפסיק להאמין שמשהו יעזור.

המעגל ההדדי הזה, שבו החרדה והכישלון מזינים זה את זה, הוא מנגנון הליבה של מה שנקרא "תהליך פרזיטי". תהליך פרזיטי מתרחש כאשר הניסיון שלנו למשול בעצמנו ולחשוב בהיגיון פועל פעולה הפוכה: הוא מקבע התנהגויות רעות ומחזק את תחושת הייאוש וחוסר האונים.

דוגמה נוספת היא התמכרות לאלכוהול. אדם קשה יום הבורח דרך השכרות מוצא את עצמו במהרה ב"היצרות הדדית" כפולה: הוא מצר את פעולותיו לפתרון בעיות (בורח לטיפה המרה), ובה בעת העולם מצר את אפשרויותיו (מאבד מקום עבודה וכבוד). יכולתו לחשוב ולפעול נפגעת, ומגוון ההזדמנויות מצד הסביבה מצטמצם. התהליך הפרזיטי הוא מצב בו הניסיון שלנו לנהוג באופן רציונלי הופך לטפיל המכלה את משאבינו. אנחנו פועלים באופן שנראה הגיוני, אך מנוהלים על ידי הטבע שלנו וההיגיון מוביל אותנו שולל.

הטרגדיה היא שאי אפשר לנצח את התהליך הפרזיטי בכוח המחשבה הרגילה, מה שנתפס לנו כהגיון. ככל שאנו "חופרים" בבעיה מתוך חרדה, אנחנו רק מהדקים את הלולאה. כדי לשבור את המסגרת האוטומטית הזו, אנחנו זקוקים לגישה חיצונית. כאן נכנס הרעיון של חשבון הנפש. לא כהלקאה עצמית (שמזינה את הטפיל), אלא ככלי לזיהוי דפוסים.

רעיון חשבון הנפש נמשל לחשבון של בעל עסק: כמו שבעל עסק מעריך הוצאות מול הכנסות, כך על האדם לעשות צעד לאחור. המיומנות הנדרשת היא "מטא-קוגניציה" – מחשבת-על. לא לחשוב על הבעיות דרך העיניים של עצמך, אלא מתוך עיניים של אדם שלישי צופה ובלתי מעורב.

עליו להכיר ב"הוצאות" שלו – ההתנהגויות וההחלטות שבהן שילם מחיר – ומנגד במה שהרוויח בהתנהלות הכללית. מטרת ההתבוננות היא לשבור את המסגרת המצומצמת של העיסוק במצוקה הנוכחית, אלא להסתכל על פרק זמן מוגדר בחיים באופן רחב. המסקנה של חשבון הנפש חייבת להיות מחשבה בונה: "איך ממשיכים מכאן?" "מה אני יכול לעשות עם המשאבים שהרווחתי, שלא עשיתי עד עכשיו?". זהו הכרח להעביר את המיקוד לעתיד, במקום להישאר מבושל בהווה השבור. קביעת זמן מוגדר למטרה זו מאפשרת לנו להתמקד בלהיות משהו חדש, לחפש הזדמנויות חדשות, ולהפנות את תשומת הלב למקומות הדורשים תיקון לא מתוך מצוקה, אלא מתוך חשיבה ותכנון.

אם כן, האמת המכאיבה של התהליך הפרזיטי היא שכל ניסיון נואש שלנו "להיות בסדר" רק מחזק את כלא החרדה שאנו בונים סביבנו. הטרגדיה היא לא בכישלון עצמו, אלא בתקווה המדומה שקושרת אותנו ללולאה. הרגע בו אנו עומדים מול הדלת, עם הבטחה שווא לעצמך בלב, הוא לא סוף הסיפור, הוא הקריאה להשכמה. זה רגע שיכול להיות מעבר מאדם שבור המנסה לתקן את ההווה, לאדם שרואה את משאביו הנסתרים ומכריח את עצמו לפנות אל עתיד חדש, שאינו נגזרת של הכאב. כי רק שם, מעבר לפחד ואשמה, מחכה לנו האפשרות להיות משהו חדש לחלוטין.

אלכסנדר סורוקה · ויועציך כבתחילה

לשיחה על מה שקראת

משהו שקראת כאן עורר בך מחשבה?

אם זיהית את עצמך בטור, נשארת עם שאלה, או שאתה חושב שאני טועה, אפשר לכתוב לי בווטסאפ. גם מחלוקת מתקבלת בברכה, כשהיא נאמרת בכבוד.

זה המספר האישי שלי, ואני קורא את ההודעות בעצמי. לא תמיד אצליח להשיב לכל הודעה.

לכתוב לי בווטסאפ

לפנייה בנושא ליווי מקצועי, אפשר לעבור לעמוד „עבודה אישית”.