תדר נקי

במכשירי הרדיו הישנים ישנה תופעה של רעש סטטי כשמעבירים בין תחנות, או כשהקליטה של התחנה חלשה מדי. תהיתם פעם מאיפה הרעש הזה בא?

יצא לי להיות בקשר עם טכנאי קשר שהסביר לי יסוד מעניין: כאשר המכשיר לא קולט טוב את התדר החיצוני, הוא משמיע את הקול של החשמל הסטטי שנמצא בתוך המערכת עצמה. הוא שומע ומשמיע את ה"רעש" של עצמו.

התלהבתי מהרעיון הזה. המכשיר המכני הזה שופך אור ומשמש משל נפלא למה שקורה אצלנו בנפש.

על הפסוק בתהילים (יט') "השמים מספרים כבוד א-ל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע", אומרת הגמרא (יומא כ:): "אלמלא קול המונה של רומי, נשמע קול גלגל חמה". גלגל החמה נמשל לשם ה' (שמש ומגן הוי' אלוקים). הגמרא מלמדת אותנו שאם לא הרעש של "רומי" – הרעש של חיי היום-יום, הרעש של הדאגות, ובעיקר הרעש של החלקים המודחקים בנפש – קול הנשמה, שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש" (תניא פרק ב'), היה נשמע בבירור.

אנחנו חיים בעולם מוצף ומציף. קחו לדוגמה משפחות שגידלו ילדים בתוך מתח כלכלי או מצוקה נפשית. גם אם הילדים גדלו ומתפקדים מצוין כלפי חוץ, הם עדיין נושאים את המתח שעבר עליהם בירושה בצורה כזאת או אחרת. המטען הפנימי הזה, כמו ברדיו, יוצר את אותו "רעש סטטי" שמנתק אותנו מעצמנו.

במצב כזה, הדרך היחידה היא להכיר מי אנחנו באמת, דרך פתח צר ולוחץ: להסתכל לאותם גורמי מתח בעיניים ולראות מה מסתתר מתחת לפני השטח. לשאול: איזה חלק ממך נעול תחת רצפת הנפש? איזה חלק ממך לא מקבל את הבמה שלו בחיי היום-יום ובהשקפת העולם שלך?

הבעיה עם מקומות אפלים שנשארים ללא פיקוח, היא שמה שנמצא שם מתעפש, ואולי גם הופך לקן של כל מיני מרעין בישין.

תכונות נפש ודחפים שהם לכשעצמם לגיטימיים, אם הם לא משתזרים בצורה בריאה עם האישיות

שלך – עם ה"נהג" של הנפש שמקבל החלטות מדי יום – הם הופכים במרתף האפל הזה למה שנקרא בפסיכולוגיה ה"צל". זוהי כעין תת-אישיות שמחפשת באופן פעיל להתמרד בך, ולפרוץ החוצה בכוח. להשתלט על תא הנהג כביכול.

מה שנשאר בתוך המרתף לא מקבל התייחסות אמיתית, אבל ההשפעה שלו היא מעבר לדמות העוינת של הצל. ההשפעה היא על איך שאנחנו רואים את המאורעות שקורים לנו.

יתרה מזו: הצל "צובע" את המציאות ומייצר פרשנות עוינת כלפי התנהגויות של אנשים אחרים. הרבה פעמים, ביקורתיות קשה באה מצד הדברים שהאדם הביקורתי נגוע בהם בעצמו ולא מעז לברר. כשזה נוגע לאחרים – הביקורת והכעס שלו מופנים כלפי החיסרון של עצמו שבא לידי ביטוי אצל האחר. הוא באמת שונא את התכונה הזאת ומכיר אותה מקרוב, אבל הרבה יותר קל להביע את הסלידה הזאת על מישהו אחר.

הצל גורם לנו, כשאנחנו מדברים עם אחרים, לשמוע ולהבין דברים שהאחר בכלל לא התכוון אליהם. הוא גורם לנו לשנוא אנשים שלא עשו לנו שום דבר רע. משם באה הדרמה ביחסים, ומשם באה הבריחה וההימנעות מקשר עם אנשים שאנחנו אמורים לאהוב. התדר שאנחנו משדרים לאחר, והתדר שאנחנו שומעים ממנו – מתעוות.

לפי איך שאני מבין את הדברים בשלב הזה, הצל הוא לא יצר הרע.

התכונות והדחפים האלה שאנחנו לא יודעים איך לחיות איתם, הם ה"תחמושת" של היצר הרע. היצר הרע משתמש בשאלות לגבי הזהות שלנו שאין לנו תשובה עליהן, הוא משתמש בדחפים העמוקים והתת-הכרתיים הללו כאמצעי להסיט אותנו למקומות לא מוסריים. הוא משתמש בכאב שאנחנו אפילו לא יודעים שיש לנו, בשביל להטעות אותנו.

לצורך סיכום, בואו נראה כמה רעש הצל עושה: התפרצויות פתאומיות? תגובות רגשיות חריפות שסוחפות אותנו ואת הסובבים לדרמה אמוציונלית? כעס או שנאה כלפי אנשים שאנחנו לא באמת מכירים? חיים של חוסר שביעות רצון? והמחשבות שהן המצע שבו כל הנ"ל צומח ורוחש?

זה הכל בא משם. מהמרתף של הנפש.

הדרך לחירות, כפי שכתבתי פעמים רבות, היא להכיר באותם רצונות, דחפים והשקפות עולם שמאיזושהי סיבה החלטנו שהם מגונים והדחקנו אותם, ובמקום זאת למצוא את הדרך הנכונה והבריאה להביא אותם לידי ביטוי. הרי חז"ל אמרו: "שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום" (אבות ד', ג'). לא ברא הקב"ה בעולמו דבר לבטלה. אם לחלקי הנפש הללו לא היה תפקיד, או אם הם היו פסולת גמורה, לא היה להם כוח להשפיע עלינו באופן כל כך דרמטי.

זוהי קריאת השכמה להסתכל פנימה, ולעבד מה עומד בתשתית הדחפים הללו.

ההסתכלות הזאת אמנם צריכה להיעשות בליווי של מישהו שיודע לנווט במבוך הנפש, בשביל שלא תלך שם לאיבוד. כשמוציאים את הצל מהמרתף, לרוב זה מלווה ברעש ובאמוציות חזקות.

בע"ה בימים הללו מתקיימת הרשמה לקורס אונליין בן חמישה שבועות, שפונה לגברים בציבור החרדי. המטרה היא לעזור להבין את עצמנו, ולמפות דרך קדימה שתשחרר את הצל מהמרתף ותעזור לנו "לבלוע" ולאמץ מחדש את הדברים הטובים שיש לנפש שלנו להציע לנו, ליקרים שלנו ולעולם כולו.

אתם מוזמנים ליצור איתי קשר ולהירשם. מחכה לכם.

אלכסנדר סורוקה · ויועציך כבתחילה