איך מאריכים את הפתיל?

פונים אליי אנשים "עצבניים" רבים המבקשים לשלוט ברגשותיהם. הם מבינים היטב עד כמה "הפתיל הקצר" שלהם מחבל בחיי המשפחה. לצערי, לרוב הם פונים אליי בשלב מאוחר, בתחילת הגירושין או בסופם.

אנו נוטים ללמד על עצמנו זכות, לתלות את המזג שלנו בגורמים חיצוניים, או גרוע מכך, להצהיר ש"ככה אנחנו" ולומר: "אם לא טוב לך? את יכולה ללכת!". נשמע מוכר?

הבעיה היא שכשבת הזוג בוחרת אכן ללכת, בדרך כלל כבר קשה מאוד לתקן את הנזק שנעשה לזוגיות, ואז מתקשרים אליי לקבל עזרה.

עמוק בפנים, אתה יודע שזה לא קשור למזג. יש לך "הר געש" פנימי שמחפש רק להתפרץ. דאגות, כאבים ובלבול אוכלים את משאבי הנפש שלך, והפחד או המתח שאתה חווה הופכים לפריקה על אחרים. בפנים, אתה מרגיש חסר אונים ובלתי צודק.

אפשר לקחת סדנה לניהול כעסים, ואפשר להתאפק, אבל אתה רואה שעם הזמן אתה חוזר לדפוס הישן והרגיל שלך, וכל הידע עוזר רק באופן חלקי.

בהתחלה מאמינים לך שתשתנה, וגם אתה מאמין לעצמך. אבל אחרי סדנה, ועוד סדנה, ועוד קורס, ועוד טיפול – אתה חוזר להתפרצויות הללו. הכסף אוזל, ואיתו האמון של אשתך והקרובים אליך, וגם הביטחון העצמי שלך נשחק.

אבל מה אם הייתי יכול להבטיח לך בוודאות גמורה שאתה יכול (על ידי התמסרות ועבודה) להשתנות? לא רק רכישת ידע (שאני בשמחה הולך לשתף אתכם בפעמים הבאות), אלא שינוי של ממש בביוכימיה של הגוף?

שינוי שיהפוך אותך לאדם מכיל ושולט על עצמו, וממילא שמח יותר מהחיים.

נעים להכיר: מדיטציית מיינדפולנס.

בואו נתחיל מהבייסיק. נזרוק מהחלון לכמה דקות את מה שאתה ואחרים מאשימים אותך, וננסה להבין מה קורה אצלך כשאתה מתפוצץ על אחרים.

נהוג לראות את עצמנו כחטיבה אחת: או שאנחנו אנשים נדיבים וסובלניים, או חברה עצבניים עם פתיל קצר. זה לא נכון.

יש את ההיבט הרוחני - עולם ההשקפה שלנו - שזהו חלק ה"אדם" שבנו. ויש את ההיבט הביוכימי שלנו - האופן שבו הגוף שלנו עובד - שזהו החלק המכני והבהמי.

מצד הגוף, אם לא נבין את היסודות שלו, אפשר לחשוב בטעות שאנחנו בשליטה על כל התהליכים בנפש שלנו. זה פשוט לא נכון. ההתנהגות שלנו, רובה ככולה, היא תוצר של תפקוד מכני של המכונה המופלאה שהקב"ה הינדס, ברא, יצר ועשה. החלק שלנו הוא שאנחנו בעלי בחירה: איך לעצב את ההשקפה שלנו (החלק של הנפש) ואיך לשדרג ולפעול שינויים במערכות הגוף.

שינויים בגוף יכולים להיות על ידי נטילת תרופות מסוימות, אם כי זה זמני, לא באמת משנה את הגוף, וגם מלווה בתופעות לוואי. ואפשר גם על ידי רכישת התנהגויות מסוימות שמשנות את המבנה והאופן שבו המוח שלנו עובד ומעבד מידע.

במילים אחרות: יגעת, אז בוודאי מצאת. אפשר להשתנות ולצמוח.

אז מה קורה כשאנחנו מתפוצצים?

ישנם שני איברים קטנים במוח, בגודל ובצורה של אגוז שקד, ואכן זה גם שמם: אמיגדלה, שקד בלטינית.

התפקיד שלהם הוא להיות "מגדל הפיקוח" שמזהה סכנות. ויש אנשים שמכל מיני סיבות מגדל הפיקוח שלהם מאוד רגיש ומזהה סכנות גם במקומות בטוחים ולא נכונים.

ברגע שהאמיגדלה מזהה סכנה או איום (גם איום על האגו שלך נחשב לאיום מבחינתה), היא מבצעת "מחטף".

בדרך כלל אנחנו "נמצאים", חושבים ומקבלים החלטות בחלק הקדמי של המוח, שנמצא ממש מאחורי המצח. כשהגוף מזהה סכנה, הוא מרדים את האזור הזה ומעביר את השליטה למערכות פרימיטיביות, אבל הרבה יותר מהירות, של מערכת העצבים.

הרעיון מאחורי זה הוא שהאזור הקדם-מצחי הוא יחסית איטי עד שהוא מקבל החלטה מה לעשות. לכן, לדברים שמאיימים עליך, הקב"ה דאג שהגוף יעבור לרכיבים מהירי החלטה יותר - הם מהירים, אבל פחות מחוברים למציאות בפועל.

במקרה של סכנה אמיתית, זה מה שאתה רוצה וצריך: פשוט להישאר בחיים. אבל מה קורה כשאתה מאוים מהמצב במדינה, בעבודה, או בחשבון הבנק, ואז מגיעה אליך אשתך ו"לועסת" אותך על כך שאתה לא עושה מספיק? האמיגדלה נדלקת, מכבה את האונה הקדמית ומדליקה את מערכת החירום.

מערכת החירום אצל כל אחד בנויה אחרת. יש כאלה שיקפאו במקום, יש כאלה שיסתגרו בחדר עם פלאפון וישהו שם הרבה זמן מול המסך כדי לנטרל את תחושת הכאב והחרדה, ויש כאלה שיתחילו לצעוק.

אז מה בעצם אני מציע?

בעולם רווחת ההנחה שמדיטציה זה משהו שנותן לך כמה דקות של רוגע ביום-יום. זה, אגב, גם דבר גדול וחשוב - להוריד את העומס ממערכת העצבים זה ממש לא דבר קטן. ומכל מקום, קשה לראות את זה בתור פתרון לבעיה שהצפתי.

אלא שכבר ישנם מחקרים רבים בתחום חקר המוח, שמראים שמי שמתמיד במדיטציית מיינדפולנס (ויש כמה סוגים ושיטות שלה), המוח שלו משתנה. יתרה מזאת, בגלל השינוי בהרכב של הגוף, תכונות הנפש שלו משתנות עם הזמן.

מיינדפולנס אינו כדור הרגעה; זה אימון נוירו-קוגניטיבי שמרחיב את המרווח שבין הגירוי (מה שהכעיס אתכם) לתגובה (איך שפעלתם). במרווח הזה בדיוק נמצאת השליטה העצמית שלכם: "האדם" שבכם שאמור לעצב את המכונה.

זאת רק ההתחלה, יש לי עוד הרבה מה לומר

בנושא, וזה יבוא בהמשך.

רוצים להפסיק להגיב על "טייס אוטומטי" ולהתחיל לנהל את התגובות שלכם? אני כאן כדי להראות לכם איך עושים את זה נכון. אתם מוזמנים לפנות אליי.

אלכסנדר סורוקה · ויועציך כבתחילה