החיים כשמורת טבע?

דמיינו נוף הרים מהמם: פסגה מושלגת, כשלמרגלות ההר משתרע יער ירוק הממלא את האופק, ובאמצעיתו זורם נחל החוצה את הנוף לשני חלקים. קול צפצוף העופות והאוויר הנקי שבו את ליבו של משה. מדי שבוע, נוהג משה ברכבו כחצי שעה מהעיר אל המצפה, רק כדי לעמוד שם וליהנות מהנוף, מהאוויר ומשירת הציפורים. כעבור עשרים שנה, התקיימו בחירות לראשות המחוז. משה, שהחליט לשמר את המקום שובה הלב הזה, לאחר שזכה בבחירות, הכריז עליו כעל שמורת טבע.

אבל בואו נניח שבבחירות לרשות המקומית היה זוכה יוסף, איש עסקים ותעשייה. גם הוא עצר במצפה כמה פעמים כדי להביט בנוף היפה, אלא שיוסף התפעל מההזדמנות התעשייתית הטמונה בניצול המשאבים; המינרלים שמתחבאים בתוך ההר וחומר הגלם שאפשר להפיק מעצי היער. איך הבחירה ביוסף הייתה משפיעה על הנוף הזה?

התשובה ממחישה לנו כלל יסוד: מה הופך מחשבה או השקפה למשהו אמיתי ומוחשי? היכולת של האדם. ברגע שאדם מרגיש מסוגל, הוא יפעל לכך שהעולם הסובב אותו והאנשים שעמם הוא בקשר יישרו קו עם עולם הנפש שלו. המחשבות והשאיפות שיש לנו בראש הן אמיתיות, כי לו היה לנו את הכוח, זהו התסריט שלפיו היינו מעצבים את העולם סביבנו.

כאן אני רוצה לקשר את הנושא להתמודדות עם משברים. אנשים שפונים אליי לעזרה, מחפשים לרוב מענה לכאב המיידי שלהם. הם רוצים להרגיש הקלה בתחושת החרדה שמלווה אותם, לתקן (לפעמים בכוח) מערכת יחסים שבורה, או פשוט להרגיש טוב. בסופו של דבר זהו הכאב המיידי, אבל החרדה וכדומה אינם אלא הסימפטום. האופן שבו אנו חושבים ומתייחסים למחשבות שלנו, חשוב הרבה יותר.

בעבר כתבתי על מידת הביטחון בה'. אדם שהאמונה בנוכחותו של הקב"ה בחייו האישיים חזקה אצלו, אוחז ברשת ביטחון מפני נפילות וקשיי החיים. הוא מרגיש שהמצב בשליטה, גם אם בתוכו הוא חש מסוחרר ומבולבל. בגדול, הוא אומר לעצמו: יש מי שמשגיח, ובסוף הכל לטובה. ועדיין, פעמים רבות הוא מרגיש רע. למה?

השורות הבאות מייצגות את הגישה הכללית שלי, בנקודה שבה חוכמת הנפש ותורתנו הקדושה נפגשות.

מה שמייחד אותנו כעם ישראל הוא שבתוך כל אחד מאיתנו שוכן חלק של הקב"ה. החלק הזה ערני מאוד ומרגיש אלוקות. המחשבות שיש לנו בתחומי האמונה והביטחון נובעות ממנו, והן אותה הכרה בלתי מוסברת הנקראת בשם 'אמונה'.

בספרים הקדושים מוסבר שהנשמה, בכל רגע נתון, נמצאת עם הקב"ה ורואה ומרגישה את כל מה שיש לו להציע. בריאת העולם בכל רגע מחדש? שירת ועבודת המלאכים? הכול היא חווה בזמן אמת. רק חלק קטן ממנה שוכן בתוך הגוף , מה שמכונה "עקביים של הנשמה".

האמונה שלנו בבורא עולם מגיעה ממקום אמיתי לחלוטין. אלא שהגוף אינו מכיר את השפה של הנשמה. ואם לא מלמדים ומכשירים את הגוף להקשיב לסיפור שלה, אנו עלולים להגיע למצב שבו גם גנב מתפלל למי שזן ומפרנס אותו, רגע לפני שהוא יוצא ממחבואו כדי לגנוב. אינני מחדש הרבה בכך שאני אומר שלימוד התורה, שניתנה על ידי הבורא, הוא האמצעי המחמש אותנו בידע וברעיונות המהווים כעין "קן ציפור" לתחושות המחלחלות מהנפש האלוקית שלנו אל תוך הגוף. אך כדי שהאסימון ייפול באמת, והתחושות הללו יהפכו למשהו משמעותי ומחייב, נדרשת הזדככות של ממש.

ידועה תורתו של הבעש"ט הקדוש על כוונת מ"ב המסעות שנסעו בני ישראל במדבר. לפי הסברו, מדובר באב-טיפוס שהתרחש בעולמנו הפיזי לפני כ-3,300 שנה עם אומה שלמה, שבמשך 40 שנה נדדה ממקום למקום דרך קשיים ואתגרים, אך גם חוותה רגעים שמחים ומרוממים. וכך בדיוק נראים החיים שלנו.

תכליתן של העליות והירידות שאנו חווים היא אחת: להגיע לארץ חפץ. ברמה האישית, המטרה היא להגיע למצב שבו הגוף שלנו יהפוך לכלי תואם ונוח לנפש האלוקית שלנו. וכאשר אנו עומדים בניסיונות הללו, שהם חלק בלתי נפרד מהחיים, אנו זוכים לשמוע ולהרגיש בצורה ברורה הרבה יותר את קול האמונה שלנו. מה שמתחיל כתחושה כללית ש"יש שם משהו" או כאמירה לא מחייבת של ביטחון בה', הופך להכרה מוחשית בנוכחותו הפעילה בחיינו האישיים ובעולם כולו.

המשל שבו פתחתי על שני הצופים בנוף ההרים היפה, נועד להראות אילו השפעות מרחיקות לכת יכולות להיות להשקפותיו האישיות של אדם. על פי אמונותיו וערכיו, ועל סמך מה שהוא תופס כנכון, כך הוא מעצב את סביבתו. כך גם אנחנו. כאשר אנו חדורי חרדה ודאגה, הטבע האנושי גורם לנו לפרוק זאת דווקא על הקרובים אלינו ביותר – אלו שמשום מה אנו מרגישים כלפיהם פחות מחויבות מאשר לאנשים בחוץ. אם נתייאש, חלילה, ולא נפעל כדי לשפר את מצבנו, המסע שלנו יתעכב ואנו עשויים להיתקע במקום אחד במשך שנים.

נכון, כשמדברים על נושאים הקשורים לתורת הנפש, מה שמושך אנשים לקרוא את החומרים שלי זו הבנת המנגנונים הפועלים מאחורי הקלעים וגורמים לנו להיות מי שאנחנו. זה מאוד מרגיע ומקנה תחושת שליטה מסוימת במקום חוסר אונים , ונוטעת תקווה לשינוי ברגע שמבינים איך המנגנון הנפשי עובד. אך חשוב לי להדגיש שמעבר להבנת המערכות הפסיכולוגיות, חשוב מאוד לשים לב להשקפה שלנו ולשים לב אלו ערכים מעצבים את היחס שלנו אל העולם, ואת יחסו של העולם אלינו. אל לנו להסתפק באמירת הדבר הנכון כיהודים מאמינים, אלא עלינו לחתור ולזהות את המקומות שבהם הדיבור על אמונה אינו תואם את ההתנהגות וצורת קבלת ההחלטות שלנו בפועל.

מול המשפחה שלנו, מול נפשנו פנימה, אנו ניצבים מול אותה בחירה שהייתה למשה וליוסף: האם אני הופך את חיי לשמורת טבע מוגנת ומטופחת, או שאני הופך אותם למצולה מנוצלת וחסרת צבע?

אלכסנדר סורוקה · ויועציך כבתחילה